Rosh Hashanah
Daf 12a
משנה: כֵּיצַד הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת, מְבִיאִין כְּלוּנְסוֹת שֶׁל אֶרֶז אֲרוּכִּין וְקָנִים וַעֲצֵי שֶׁמֶן וּנְעוֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן וְכוֹרֵךְ בִּמְשִׁיחָה וְעוֹלֶה לְרֹאשׁ הָהָר וּמַצִּית בָּהֶן אֶת הָאוּר וּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד עַד שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת חֲבֵירוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשֵּׁנִי, וְכֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשְּׁלִישִׁי: וּמְנַיִין הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת מֵהַר הַמִּשְׁחָה לְסַרְטְבָא וּמִסַּרְטְבָא לִגְרִיפִינָא וּמִגְּרִיפִינָא לְחַוְרָן וּמְחַוְרָן לְבֵית בִּלְתִּין וּמִבֵּית בִּלְתִּין לֹא זָזוּ אֶלָּא מוֹלִיךְ וּמֵבִיא מַעֲלֶה וּמוֹרִיד עַד שֶׁהוּא רוֹאֶה כָל הַגּוֹלָה לְפָנָיו כִּמְדוּרַת הָאֵשׁ:
Traduction
Voici comment on opérait à cet effet: on apporte de longues perches en cèdre, avec des joncs, du bois oléagineux, une étoupe de chanvre; on en forme un faisceau lié (87)Cf. ci-dessus, (Suka 3, 8), p. 27., que l’on apporte au sommet d’une montagne, on y met le feu, on le fait aller de côté et d’autre, on le descend et on le monte (on l’agite en tous sens), jusqu’à ce que l’on voie son prochain agir de même sur la 2e montagne, puis un autre sur le 3e. Pour cette transmission des feux, on observait l’ordre suivant: de la montagne des oliviers à celle de Sartaba; de là à Guerofnia; de celle-ci au Haouran, enfin de cette dernière à Bet-Baltan. A partir de ce dernier point, on s’arrêtait en agitant la torche en tous sens, jusqu’à ce que l’on apercevait l’ensemble de la captivité (la Babylonie) semblable à un brasier (chacun montant sur son toit une lumière à la main, en signe de réponse).
Pnei Moshe non traduit
מתני' כיצד משיאין משואות. אע''פ שבימי רבי בטלו המשואות כדאמר בגמרא לעיל מ''מ מפרש כיצד היו עושין בשעה שהיו נוהגין בהן ונ''מ שאם יתבטלו המינין שיחזרו למנהג שלהם:
כלונסות. עצים ארוכים וגבוהים כדי שיראו מרחוק:
וקנים ועצי שמן ונעירת של פשתן. שכל אלו מרבים שלהבת:
ומוליך ומביא ומעלה ומוריד. בתכיפה אחת ולא יפסיק ביניהן שלא יטעו בכוכב כדקאמר בגמרא:
מהר משחה. זהו הר הזיתים שהוא נגד ירושלים במזרחה עד שרואין שעושין כן בהר סרטבא ומסרטבא וכו':
עד שהוא רואה כל הגולה. זהו בבל:
כמדורת האש. שכל אחד ואחד נוטל אבוקה ומעלהו לראש גגו:
משנה: חָצֵר גְּדוֹלָה הָ‍ֽיְתָה בִירוּשָׁלִַם וּבֵית יַעְזֵק הָ‍ֽיְתָה נִקְרֵאת וּלְשָׁם כָּל הָעֵדִים מִתְכַּנְּסִין וּבֵית דִּין בּוֹדְקִין אוֹתָם שָׁם. וּסְעוּדוֹת גְּדוֹלוֹת הָיוּ עוֹשִׂין לָהֶן בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִין לָבוֹא. בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ זָזִין מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם. הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁיְּהוּ מְהַלְּכִין אַלְפַּייִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְלֹא אֵילּוּ בִלְבַד אֶלָּא אַף חֲכָמָה הַבָּאָה לְיַילֵּד וְהַבָּא לְהַצִּיל מִן הַדְּלֵיקָה וּמִן הַגַּיִיס מִיַּד הַמַּפּוֹלֶת הֲרֵי אֵילּוּ כְּאַנְשֵׁי הָעִיר וְיֵשׁ לָהֶן אַלְפַּיִים אַמָּה לְכָל רוּחַ:
Traduction
Il y avait à Jérusalem une grande cour nommée Bet-Yaazeq, où se rendaient les témoins attestant la vue de la nouvelle lune et où le tribunal les examinait. On leur préparait là de grands repas pour les engager à prendre l’habitude d’y venir. En principe, les témoins qui étaient venus là le samedi d’une marche lointaine (90)V. de même (Eruvin 4, 6) ( 4, p. 237). n’en bougeaient plus (ayant dépassé la limite shabatique). R. Gamliel l’ancien (pour étendre leur séjour) leur permit de faire un trajet de 2000 coudées en tous sens. De plus, il étendit cette faculté d’accroître la limite du déplacement aux sages-femmes venant de loin assister des femmes qui accouchent, ou à ceux qui accourent pour sauver les biens d’une incendie, ou de la rapacité d’une horde de brigands, ou des effets d’un effondrement; en tous ces cas, ces personnes sont considérées comme habitant la localité, et elles peuvent en ces jours parcourir un espace de 2000 coudées en tous sens.
Pnei Moshe non traduit
מתני' חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת. לישנא דקרא ויעזקהו ויסקלהו וכדאמר בגמרא ששם היו עוזקין את ההלכה שהיו בוררין לההלכה ומעמידים אותה על בורי' כדרך שנאמר ויעזקהו מנקהו מן האבני' והפסולת ומסקל אותן החוצה כדי שיהא הכרם יפה ומתוקן:
מתני' בראשונה לא היו זזין משם כל היום. העדים שבאו בשבת להעיד מחוץ לתחום:
הלכה: מָהוּ עֲצֵי שֶׁמֶן. דדנין. אָמַר רִבִּי יּוֹנָה. כְּהָדֵין מַקְזָנָה.
Traduction
Par ''bois oléagineux'', on entend le chêne druinon. Selon R. Yona, on comprend un arbre résineux.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו עצי שמן דדנין. כך שמו וזהו לכש המוזכר בריש במה מדליקין כדקאמר שם:
כהדין מקזנה. כמי מגזנה כגוזז הזה שגוזז הצמר מעט לאורך ומעט לרוחב בתכיפה אחת כך מעלה ומוריד מיד אחר שמוליך ומביא מבלי הפסק וכן בכל פעם ופעם וכדמפרש ר''ז דלא יהוון סברין דהוא כוכב הנראה באויר רקיע וכדר' יוסה דקאמר חמינן כוכב אחד סליק ונחית וחמינן לכוכב אחר דאזיל ואתי ואם יפסיק בין הולכה והובאה לבין עליה. וירידה יש לטעות שמא זה הוא הכוכב דאזיל ואתי וזה הוא הכוכב דסליק ונחית ולפיכך היה עושה הכל בתכיפה אחת זה אחר זה שעכשיו אין לטעות דאין כוכב אחד עושה הכל:
הלכה: חָצֵר גְּדוֹלָה הָ‍ֽיְתָה בִירוּשָׁלַיִם וּבֵית יַעְזֵק הָ‍ֽיְתָה נִקְרֵאת. מָהוּ בֵית יַעְזֵק. שֶׁשָּׁם הָיוּ עוֹזְקִין אֶת הָהֲלָכָה. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר וַיְעַזְּקֵ֣הוּ וַיְסַקְּלֵ֗הוּ.
Traduction
La cour de Bet-Yaazaq est ainsi nommée, parce que l’on y épurait les règles doctrinales, comme il est dit (Is 2, 5): Il en avait foui la terre et l’avait épierrée (où ce terme se retrouve).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו בית יעזק וכו'. כדפרישית במתני':
אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. דָּלָא יְהָווּן סָ‍ֽבְרִין דְּהוּא כוֹכָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. חֲמִינָן כוֹכָב סָלֵק וּנְחִית. חֲמִינָן כוֹכָב אֲזִיל וְאָתֵי.
Traduction
– Il faudra agiter dans les divers sens rapidement, dit R. Zeira, pour que de loin on ne s’imagine pas voir une étoile filante; car, dit R. Yossa (88)V. p. ex. (Berakhot 9, 3) ., il vous est arrivé de voir une étoile monter et descendre, ou une autre aller et venir.
בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ זָזִין מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם. חָ‍ֽזְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם כְּכֶלִי שֶׁבָּא חוּץ לִתְחוּם מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה שֶׁמּוּתָּר לְטַלְטְלוֹ בְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. חָ‍ֽזְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם כְּכֶלִים שֶׁשָּׁ‍ֽבְתוּ בֶחָצֵר שֶׁמּוּתָּר לְטַלְטְלָן בֶחָצֵר. עַד שֶׁבָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן וְהִתְקִין שֶׁיְּהוּ מְהַלְּכִין אַלְפַּייִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. תַּנֵּי. אַף בָּא לַמּוּל אֶת הַקָּטָן כֵּן. מַתְנִיתָה דְרִבִּי לִיעֶזֶר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. עוֹד אָמַר רַבִּי לִיעֶזֶר. כּוֹרְתִין עֵצִים לַעֲשׂוֹת פֶּיחָמִין וְלַעֲשׂוֹת בַּרְזֶל.
Traduction
– ''En principe, est-il dit, les témoins ne bougeaient plus de là toute la journée du samedi.'' On a commencé par les considérer comme des vases apportés là depuis la nuit du Shabat, venant d’un espace situé au-delà des limites shabatiques, qu’il est seulement permis de déplacer dans un rayon de 4 coudées; puis, on a un peu étendu cette faculté en les considérant comme des vases qui ont passé la nuit dans la cour, qu’il est permis alors de déplacer dans la cour entière. Finalement, R. Gamliel, l’ancien, a établi la règle d’avoir la latitude en ce cas de parcourir 2000 coudées en tous sens. On a enseigné aussi: la même faculté de parcours rayonnant est accordée à celui qui vient de loin le samedi circoncire un enfant. C’est conforme à ce que R. Eliézer dit ailleurs dans la Mishna (91)(Shabat 19, 1) .: Il est même permis de couper du bois pour en faire du charbon, afin de forger le couteau devant servir à la circoncision (la série des extensions est donc grande).
Pnei Moshe non traduit
גמ' בראשונה לא היו זזין משם כל היום ממקומן. ואפי' באותה חצר:
בכלים. שבאו מחוץ לתחום משחשיכה. בלילי שבת:
ככלים ששבתו בחצר שמותר לטלטלן בחצר. כולו:
תני. בחדא ברייתא אף בא למול את הקטן מחוץ לתחום יש לו ג''כ אלפים אמה לכל רוח וכדמסיק ואזיל דהך ברייתא דר''א היא דאמר בפרק המילה כורתין עצים וכו' ולעשות כלי ברזל דס''ל מכשירי מילה דוחין את השבת כמילה עצמה והלכך משכחת לה שזה בא לכתחלה מחוץ לתחום ומביא כלי ברזל בידו למול את הקטן או שאין כאן אחר למול כ''א זה:
תַּנֵּי. בְּהָרֵי מְכָווָר וְגָדוֹר. אָמַר רַב חוּנָה. כַּד סַלְקִינָן לְהָכָא סָ‍ֽלְקִינָן לְרֹאשׁ בֵּית בִּלְתִּין וַהֲוִינָן חַמְייָן [דִּקְלַייָא דְ]בָבֶל כְּאִילֵּין חָגַייָא.
Traduction
On a enseigné (89)Tossefta à ce , ch. 1.: sur les montagnes de Machérous et de Gadara, on allumait des feux. R. Houna dit: lorsque nous allions de Babylone en Palestine, nous passions par la montagne de Bet-Baltin; elle est si haute que de là les palmiers babyloniens nous apparaissaient comme des bouquets de chardon.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ק אף בהרי מכוור וגדר היו עושין משואות:
כד סלקינא להכא. מבבל לארץ ישראל ועלינו לראש בית בלתין וראינו לדקלים של בבל:
כאילין חגייא. כאלו הקוצים והקנים קטנים כל כך הוא גבוה ההר הוה שהדבר הגבוה כמו הדקל נראה מעליו למרחוק קטן הרבה ולפיכך מהר בית בלתין לא היו זזין ממנו עד וכו':
וּמַה קִילְקוּל הֲוָה תַמָּן. דַּהֲווֹן אִילֵּין מַסְבִּין יוֹם דֵּין וְאִילֵּין מַסְבִּין לְמָחָר. וְהָיוּ סְבוּרִין שֶׁנִּמְלְכוּ בֵית דִּין לְעַבְּרוֹ וְהֵן מִתְקַלְקְלִין. מִי בִיטֵּל אֶת הַמַּשּׂוּאוֹת. רִבִּי בִיטֵּל אֶת הַמַּשּׂוּאוֹת. וְהִתִּיר רוֹצֵחַ. וְהִתִּיר עֵד מִפִּי עֵד. וְהִתִּיר שֶׁיְּהוּ יוֹצְאִין עָלָיו מִבָּעֶרֶב בְּחֶזְקַת שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. אַף עַל גַּב דְּאָמַר אַתְּ בִּטְלוּ אֶת הַמַּשּׂוּאוֹת לֹא בָ‍ֽטְלוּ מִיָּם טִיבֵּרִיָה. רִבִּי זְעוּרָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. אִילֵּין דְּחַמְייָן צְפַת מָהוּ דְיִסְבּוּן. אָמַר לֵיהּ. רִבִּי בִיטֵּל אֶת הַמַּשּׂוּאוֹת. צְפַת לָמָּה מַסְבָּה. אֶלָּא בְגִין מוֹדָעָא דִאִינּוּן יָ‍ֽדְעִין. אֵין מַשִּׂיאִין לֵילֵי זְמַנּוֹ אֶלָּא לֵילֵי עִיבּוּרוֹ. לֵילֵי זְמַנּוֹ אֵין מַשִּׂיאִין מִפְּנֵי יוֹם טוֹב. אֲבָל מַשִּׂיאִין לֵילֵי עִיבּוּרוֹ. אֵין מַשִּׂיאִין אֶלָּא עַל הַחֳדָשִׁים 12a הַמְיוּשָׁבִין בִּזְמַנָּן. מִפְּנֵי יוֹם טוֹב שֶּׁחָל לִהְיוֹת בָּעֶרֶב שַׁבָּת. לֵילֵי זְמַנּוֹ אֵין מַשִּׂיאִין מִפְּנֵי יוֹם טוֹב. לֵילֵי עִיבּוּרוֹ אֵין מַשִּׂיאִין מִפְּנֵי כְבוֹד שַׁבָּת. שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ. מַשִּׂיאִין בֵּין עַל הַחֳדָשִׁים הַמְיוּשָׁבִין בִּזְמַנָּן [בֵּין עַל הַחֳדָשִׁים שֶׁאֵינָן מְיוּשָׁבִין בִּזְמַנָּן.] אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן אַף הֵן סְבוּרִין שֶׁמָּא נִמְלְכוּ בֵית דִּין לְעַבְּרוֹ וְהֵן מִתְקַלְקְלִין.
Traduction
En quoi consistait l’abus des feux allumés de la part des Cuthééns? C’est qu’après l’annonce publique faite de cette façon par le tribunal régulier, ceux-ci allumaient de nouveau les feux le lendemain, de sorte que les habitants lointains supposaient une nouvelle décision prise par le tribunal, en vue d’augmenter d’un jour le mois précédent, et la fixation des jours de fête devenait inexacte. Qui a fait cesser l’usage des feux? C’est Rabbi; il a aussi permis que même un assassin soit admis à prononcer une telle attestation, ou qu’un témoin le redise au nom d’un autre témoin, et que dès le soir on se mette en route (à la vue du croissant lunaire au zénith), dans la conviction que le lendemain la consécration officielle aura lieu. -Toutefois, dit R. Abahou, bien qu’il soit dit que l’on a aboli les feux indicateurs, on a laissé celui de la station la plus proche du lac de Tibériade (point le plus voisin pour les pays limitrophes). R. Zeira demanda en présence de R. Abahou: est-ce que pour les gens habitant en vue de Cefath (au delà de Tibériade) on doit allumer là les feux en question? -Non, fut-il répondu; puisque Rabbi a supprimé cet usage, on ne voit pas pourquoi Cefath y serait autorisé (86)Neubauer, ibid. p. 227.. Pour eux il s’agit seulement de montrer la joie qu’ils ont de connaître la néoménie. On n’allume pas de feux à la nuit du mois régulier (le soir du 30), on l’allumera seulement aux mois pleins (le soir du 31); on ne peut pas l’allumer parfois le soir du mois régulier, parce que ce sera le commencement du jour de fête (à la fin d’Eloul commence le nouvel an), et l’on allume en ce cas au lendemain soir (à la clôture de cette fête, pour indiquer la régularité du mois). En général, on n’allume les feux que pour les mois qui se trouvent renouvelés avec fixité à l’époque régulière; car lorsqu’un jour de fête se trouve être un vendredi, on ne peut pas l’allumer le 1er soir, en raison de la fête; ni au lendemain soir, en raison du Shabat. Or, s’il était d’usage d’allumer aussi bien dans l’un comme dans l’autre cas, des mois réguliers et des moins pleins, les habitants éloignés pourraient supposer qu’il y a eu changement d’avis du tribunal, pour reculer la néoménie d’un jour, et il en résulterait que l’on serait induit en erreur dans la fixation des fêtes suivantes.
Pnei Moshe non traduit
ומה קילקול הוה תמן. גבי משואות:
דהוון אילין מסבין יום דין וכו'. שהיו אלו שעושין על פי ב''ד ניטלין ועושין המשואות יום זה ואלו הכותים נוטלין למחר ועושין והיו סבורין העם שנמלכו ב''ד לעברו וע''י כך הן מתקלקלין:
מי ביטל את המשואות. באיזה דור אירע הקלקול שמתוך כך בטלו:
רבי ביטל וכו' והתיר רוצח להיות שליח והתיר עד מפי עד לומר שקידשו ב''ד את החדש כדי שיהו יוצאין השלוחין להודיע והתיר גם כן שיהו שלוקין יוצאין עליו מבערב בחזקת שנתקדש כגון שנראה בעליל בכ''ט סמוך לחשיכה או בתחלת הלילה דבחזקת שיקדשו למחר את החדש ואינן צריכין להמתין עד שישמעו למחר מפי הב''ד מקודש ואף בניסן ובתשרי דאמרי' בפרק דלעיל דאין יוצאין עד שישמעו מפי ב''ד מקודש התיר רבי לפי הוראת שעה כדי שימהרו הליכתן:
לא ביטלו מים טיבריה. מקום האחרון שהוא בית בלתין הנזכר במתני' דלקמן הוא סמוך לים טבריה והוא ים כנרת ושם לא ביטלו שהוא היותר קרוב לגולה:
אילין דחמיין צפת. שהוא להלן מן טבריה מהו שיהו הן נוטלין להשיא משואות. א''ל אם רבי ביטל את המשואות א''כ צפת למה יטלו שם ומ''ש דשאלית על צפת:
אלא בגין מודעה דאינון ידעין. כלומר וכי בשביל להודיע שהן יודעין שנתקדש החדש הלא מ''מ היו שלוחין יוצאין לאחר שביטלו המשואות:
אין משיאין לילי זמנו אלא ליל עיבורו. ובתוספתא שם מאימתי משיאין על החדש לאור עיבורו והיינו הך שמשיאין ביום שלשים לערב שהיא אור עיבורו והיינו של יום ל''א ואין משיאין בכ''ט לערב שהוא לילי זמנו יום שלשים:
לילי זמנו אין משיאין מפני יום טוב. בחדש אלול שהוא חסר ואם כן יום שלשים ר''ה ואי אפשר להשיא בלילי י''ט ולפיכך לא נהגו בכל ראש חדש להשיא בליל זמנו אלא בלילי עיבורו שהוא מוצאי יום טוב להודיע שלא עיברו את אלול וכן בכל החדשים:
המיושבין בזמנן. שהוקבעו ביום ל' מפני י''ט וכו' כלומר משום חדש חסר שחל להיות בע''ש וי''ט של ר''ה הוא בע''ש וזהו בזמן שהיו מקדשין ע''פ הראיה דאפשר דמיקלע כן וא''כ בלילי זמנו אי אפשר שהוא יום טוב כדלעיל וכן בלילי עיבורו שהוא מוצאי יו''ט א''א מפני כבוד השבת שאם אתה אומר וכו' כלומר דהשתא לא היו יכולין להשיא אלא במוצאי שבת שהוא ביום ל''א לערב ואם אתה אומר שמשיאין בין אחסר ובין אמלא אם אתה אומר כן אתי למיטעי שיהו סבורין שמא נמלכו ב''ד לעברו לאלול ונמצא שהן מתקלקלין ולפיכך עבדינן אחסר לעולם ולא אמלא והשתא ליכא למיחש למידי וכדפרישית במתני':
Rosh Hashanah
Daf 12b
משנה: 12b כֵּיצַד בּוֹדְקִין אֶת הָעֵדִים. זוּג שֶׁבָּא רִאשׁוֹן בּוֹדְקִין אוֹתוֹ רִאשׁוֹן. וּמַכְנִיסִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן וְאוֹמְרִים לוֹ אֱמוֹר כֵּיצַד רָאִיתָ אֶת הַלְּבָנָה לִפְנֵי הַחַמָּה אוֹ לְאַחַר הַחַמָּה לִצְפוֹנָהּ אוֹ לִדְרוֹמָהּ כַּמָּה הָיָה גָבוֹהַּ וּלְאַיִין הָיָה נוֹטֶה וְכַמָּה הָיָה רָחָב. אִם אָמַר לִפְנֵי הַחַמָּה לֹא אַמַר כְּלוּם. הָיוּ מַכְנִיסִים אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ. נִמְצְאוּ דִבְרֵיהֶן מְכוּוָּנִין עֵדוּתָן קַייֶמֶת. וּשְׁאָר כָּל הַזּוּגוֹת שׁוֹאֲלִין אוֹתָן רָאשֵׁי דְבָרִים לֹא שֶׁהֵן צְרִיכִין לָהֶן אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִים לָבֹא:
Traduction
Voici comment on examinait les témoins (92)''J ; (Sanhedrin 5, 1) ( 22c).'': le couple de gens arrivé le premier était examiné le premier. On faisait entrer le plus grand d’entre eux et on le priait de dire comment il avait vu la lune, si elle était en avant du soleil, on en arrière, au nord ou au sud, quelle était sa hauteur apparente par rapport à la terre, de quel côté elle penchait, quelle était sa largeur. S’il répondait p. ex. l’avoir vue en avant du soleil (93)Ce qui est impossible à ce moment du mois., son attestation est de nulle valeur. Puis on faisait entrer le 2e témoin; on l’examinait, et si ses paroles coïncidaient avec la déposition du premier, leur témoignage était déclaré valable. Pour les autres couples, on se contentait d’une interrogation sommaire. Ce n’est pas que l’on avait besoin d’eux; seulement on avait égard à leur présence pour les engager à revenir.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כיצד בודקין וכו' לפני החמה או לאחר החמה. מפרש בגמרא דאפגימתה קאי אם פגימתה של לבנה נראית שנוטה לצד החמה או לאחר החמה ועלה קתני אם אמר שפגימתה לצד החמה לא אמר כלום. שמעולם לא ראתה החמה פגימתה של לבנה אלא חלק המאיר ממנה לעולם הוא לצד השמש והחלק הפגום נוטה הוא לצד האחר:
לצפונה או לדרומה. לפי שהלבנה מתרחקת מן השמש פעם לצד צפון פעם לצד דרום ואם הב''ד רואין לפי דרכי החשבון שבאותו הזמן ראוי שתהיה לצד צפון והוא אומר שראה נוטה לצד דרום או איפכא בידוע ששקר הוא:
כמה הי' גבוה. מן הארץ לפי ראות העין ואם אחד מן העדים אומר גבוה ב' קומות ואחד אומר ג' עדותן קיימת דעביד אינש דטועה בא' ואם אחד אומר ג' ואחד אומר חמש עדותן בטלה:
ולאין היה נוטה. ראשי הפגימה לאיזה צד היו נוטין לצפון או לדרום:
וכמה היתה רחבה. לפי שהלבנה משתנית שיעורה כפי שהיא רחוקה מן החמה או קרובה אליה:
ואח''כ היו מכניסין את השני. כשיצא זה ורודקין אותו וכו':
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ טוֹעֶה שֶׁבַּטּוֹעִין אֵינוֹ טוֹעֶה בַדָּבָר הַזֶּה. לִפְנֵי הַחַמַּה לְאַחַר הַחַמָּה. לֹא צוֹרְכָא דִי לֹא פִּיגְמָתָהּ לִפְנֵי הַחַמָּה פִּיגְמָתָהּ לְאַחַר הַחַמָּה. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא תַרָתֵּיי. לִפְנֵי הַחַמָּה לְאַחַר הַחַמָּה. פִּיגְמָתָהּ לִפְנֵי הַחַמָּה פִּיגְמָתָהּ לְאַחַר הַחַמָּה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּתוּב הַמְשֵׁ֣ל וָפַ֣חַד עִמּ֑וֹ עוֹשֶׂה שָׁ֝ל֗וֹם בִּמְרוֹמָ‍ֽיו: מִימֶיהָ שֶׁלְחַמָּה לֹא רָאֲתָה פְגִימָתָהּ שֶׁלְלְבָנָה.
Traduction
R. Yohanan dit: même celui qui se trompe le plus de tous ne commettrait pas l’erreur de dire que la lune était en avant du soleil, au lieu de dire: en arrière. On a seulement voulu dire que la question portait sur le point de savoir si l’échancrure de la lune était tournée en avant du soleil, ou en arrière. Bar Kappara a enseigné de poser les 2 questions alternativement, sur la position de la lune même, ou de l’échancrure seule. R. Yohanan interprète le verset: la domination et la crainte sont en lui, il fait la paix dans les hauteurs (Jb 25, 2), en ce sens qu’au jour de la création du soleil on ne voyait pas d’échancrure à la lune (afin d’éviter toute jalousie entre eux, et les maintenir en paix).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' יוחנן אפילו טועה שבטועים אינו טועה בדבר זה וכו'. כלומר להיות טועה בכך ולומר לפני החמה בזמן שהכל יודעין שאינו כן וכן כלאחר החמה שהרי הלבנה לעולם בחידושה בקרן מערבית דרומית ומתוך דקותה אינה נראית אלא סמוך לשקיעת החמה וא''כ בימים ארוכים שהחמה שוקעת במערב הרבה סמוך לצפון היא לאחר החמה שהחמה קדמה לה במערב ובימים קצרים שהחמה שוקעת במקצוע דרומית היא לפני החמה:
לא צורכה די לא פגימתה וכו'. לא צריכא לומר אלא כך אם פגימתה לצד החמה וכו' כדפרישית במתני':
תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. לְפִי שֶׁהָרָקִיעַ שֶׁל מַיִם וְהַכּוֹכָבִים שֶׁל אֵשׁ וְהֵן דָּרִים זֶה עִם זֶה וְאֵינָן מַזִּיקִין זֶה אֶת זֶה. לְפִיכָךְ עוֹשֶׂה שָׁ֝ל֗וֹם בִּמְרוֹמָ‍ֽיו. אָמַר רִבִּי אָבוּן. הַמַּלְאָךְ עַצְמוֹ חֶצְיוֹ מַיִם וְחֶצְיוֹ אֵשׁ וְאִית בֵּיהּ חָמֵשׁ גַּפִּין. וּגְוִיָּת֣וֹ כְתַרְשִׁ֗ישׁ וּפָנָ֞יו כְּמַרְאֵ֤ה בָרָק֙ וְעֵינָיו֙ כְּלַפִּ֣ידֵי אֵ֔שׁ וגו'. אָמַר רִבִּי לֵוִי. לְעוֹלָם לֵית מַזָּל חֲמִי מַה דְקוֹמוֹי. אֶלָּא כּוּלְּהוֹן סָ‍ֽלְקִין כְּאִילֵּין דְּסָ‍ֽלְקִין בְּסוּלְמָא הָפִיךְ. שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ חֲלוֹנוֹת בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הָעוֹלָם. מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וּשְׁתַּיִם בַּמִּזְרָח וּמֵאָה וּשְׁמוֹנִים וּשְׁתַּיִם בַּמַּעֲרָב וְאַחַת בְּאֶמְצָעוֹ שֶׁלְרָקִיעַ שֶׁמִּמֶּנּוּ יָצָא מִתְּחִילַּת מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. מַה שֶׁחַמָּה מְהַלֶּכֶת לִשְׁלשִׁים יוֹם הַלְּבָנָה מְהַלֶּכֶת לִשְׁנֵי יָמִים וּמֶחֱצָה. מַה שֶׁחַמָּה מְהַלֶּכֶת בִשְׁנֵי חֳדָשִׁים הַלְּבָנָה מְהַלֶּכֶת לַחֲמִשָּׁה יָמִים. מַה שֶׁחַמָּה מְהַלֶּכֶת לִשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים הַלְּבָנָה מְהַלֶּכֶת לִשִׁבְעָה יָמִים וּמֶחֱצָה. מַה שֶׁחַמָּה מְהַלֶּכֶת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הַלְּבָנָה מְהַלֶּכֶת לַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם. מַה שֶׁחַמָּה מְהַלֶּכֶת לִשְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ הַלְּבָנָה מְהַלֶּכֶת לִשְׁלשִׁים. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. לֵית כָּאן שִׁיעוּרָא אֶלָּא אֲפִילוּ פָּרָא מִיכֵּן.
Traduction
On a enseigné que R. Simon b. Yohaï dit (94)Midrash Rabba sur (Nb 12), et sur (Ct 7, 11).: le firmament est composé d’eau et les étoiles de feu; pourtant, ils résident côte à côte sans se nuire mutuellement, car il fait la paix dans ses hauteurs. R. Aboun dit: l’ange même est un composé moitié d’eau et moitié d’eau et moitié de feu, ayant cinq visages, selon ce verset (Dn 10, 6): Son corps ressemblait au Tarsis, son visage avait l’apparence de l’éclair, et ses yeux figurent des flammes de feu. De même, dit R. Levi, jamais une planète (ou étoile) ne voit celle qui est placée au-dessus d’elle, mais elles sont disposées comme ceux qui gravissent l’échelle à rebours (chacune ne voyant qu’au-dessous n’est point jalouse de l’autre). Dieu a créé au ciel 365 fenêtres pour éclairer le monde (95)Rabba sur (Ex 15.), savoir 182 à l’est et 182 à l’ouest, plus une au centre d’où le soleil a dardé la 1re fois ses rayons, au commencement de la création. Le trajet que parcourt le soleil en 30 jours, la lune le fait en 2 jours et demi; pour le trajet du soleil en 2 mois, il faut à la lune 5 jours; pour le trajet que le soleil effectue en 3 mois, il faut à la lune un espace de temps de 7 jours 1/2; pour le trajet du soleil en 6 mois, il faut à la lune 15 jours; enfin pour le parcours du soleil en 12 mois, il faut à la lune un espace de temps de 30 jours. Toutefois, dit R. Yona, cette dernière mesure n’est pas précise; il y a une fraction à retrancher (le mois plein étant de 29 jours, 12 h. et 793 parties d’heure).
Pnei Moshe non traduit
כאילין דסלקין בסולמא הפיך. פניו פונות לצד מטה ולא לצד מעלה שמתוך כך שלום ביניהן ואינו מקנא למזל שלמעלה הימנו לפי שרואה עצמו שהואי למעלה מחבירו וכן כל מזל ומזל:
אמר ר' יונה לית כאן שעורא. אין השיעור של שלשים יום מכוון:
אלא אפי' פרא מכאן. פחות מזה מהלכת מה שהחמה מהלכת לי''ב חדש שחדשה של הלבנה כ''ט י''ב תשצ''ג ולא יותר:
תַּנֵּי. נִרְאֶה בְאַשָּׁשׁ וּבַמַּיִם אֵין מֵעִידִין עָלָיו. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. רְאוּ אוֹתוֹ יוֹצֵא מֵעָנָן זֶה וְנִכְנַס לְתוֹךְ עָנָן אַחֵר מֵעִידִין עָלָיו. כְּהָדָא רִבִּי חֲנִנָה אֲזַל לְעֵין טָב לְמִימְנָא וַהֲוָה אֲוִירְא מְעונָן. אָמַר. כְּדוֹן אָ‍ֽמְרִין. מַה נְטִיל אֲוִירָא דָהֵן סַבָּא. וְהִקְדִּיחַ לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְכַבָּרָה וְנִרְאֶה מִתּוֹכָהּ. רִבִּי חִייָה רַבָּה הִילֵּךְ לְאוֹרוֹ שֶׁלְיָשָׁן אַרְבָּעַת מִיל. רִבִּי אָבוּן מַשְׁדֵּי עֲלוֹי צְרָרִין וַאֲמַר לָהּ. לָא תַבְהִית בְּנֵי מָרִיךְ. בְּרַמְשָׁא אֲנָן בְּעַייָן תִיתְחֲמִי מִיכָא וְאַתְּ מִיתְחֲמִי מִיכָא. מִיַּד אִיתְבַּלַּע מִן קוֹמוֹי.
Traduction
On a enseigné: pour la lune vue à travers une lanterne, ou reflétée dans un cours d’eau, l’attestation n’est pas admise. R. Hiya b. Aba dit: si l’on voit la lune passer d’une nuage à l’autre (tour à tour voilée), on peut cependant en attester la vue. Ainsi, R. Hanina s’étant rendu à En-Tab pour être fixé sur la naissance de la néoménie (96)Ci-dessus, (Suka 2, 5), p. 16., y arriva un jour nuageux. On va dire de moi, s’écria-t-il, combien le jour de ce vieillard est peu transparent. En sa faveur, Dieu troua le nuage comme un tamis, et la lune apparut au travers. R. Hiya le grand marchait à la clarté de l’ancienne lune (le 29) sur un espace de 4 milles. R. Aboun jeta alors des pierres contre elle et lui dit: ne mets pas dans l’embarras les fils de ton maître; ce soir (selon nos calculs), nous devons te voir (nouvelle) à telle place, tandis que nous te voyons encore ce matin au même endroit. Aussitôt (par miracle) elle disparut.
Pnei Moshe non traduit
נראה באשש. בעששית קנדילה בלע''ז:
ונכנס לתוך ענן אחר מעידין עליו. כלומר שנראית מתוך הענן אע''פ שאינה מאירה כל כך אלא כנראית מתוך הכברה מעידין עליו כהדא מעשה דר' חנינה:
למימנא. לקידוש החדש ששם היה ב''ד קבוע לכך. לעיל גריס לסימנא וזהו לקידוש החדש וע''ש שהיו נותנין סימן שנתקדש:
אמר כדון אמרין. עכשיו יאמרו הבריות:
מה נטיל אוירא דהן סבא. כמה הוא צלול ונטול האויר של זקן הזה ודרך לעג יאמרו כך מפני שהאויר מעונן הוא ובא לקדש החדש ע''פ ראיה ונעשה לו נס שהקדיח לו הקב''ה ע''י נקב כנקב הכברה ונראה הלבנה מתוכה:
לאורו של ישן. של הלבנה ישנה שעדיין לא נתכסית ומאירה והם היו רוצין לראות החדשה ולקדשה והיה ר' אבון זורק עליו צררין ואמר לא תבייש בני קונך שבערב אנו רוצין שתתראה מכאן ממקום שנראית בחידושה ואת נראית עכשיו ממקום שהישנה נראית ומיד איתבלע ונכסית מלפניו:
לִצְפוֹנָהּ לִדְרוֹמָהּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. לִצְפוֹנָהּ דְּבָרָיו קַייָמִין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. לִדְרוֹמָהּ דְּבָרָיו קַייָמִין. מָאן דְּאָמַר לִצְפוֹנָהּ דְּבָרָיו קַייָמִין. מִן טֵבֵת וְעַד תַּמּוּז. מָאן דְּאָמַר לִדְרוֹמָהּ דְּבָרָיו קַייָמִין. מִן תַּמּוּז וְעַד טֵבֵת.
Traduction
Le tribunal demandait au témoin s’il avait vu la lune au Nord ou au Sud'', dit la Mishna. Selon un enseignement, s’il disait l’avoir vue au Nord, son assertion était admise; selon un autre, on le croyait s’il disait l’avoir vue au Sud. Le 1er avis se rapporte à la période de temps de Tebet à Tamouz (du milieu de l’hiver au milieu de l’été); l’autre avis se rapporte au reste de l’année, de Tamouz à Tebet.
Pnei Moshe non traduit
מן טבת ועד תמוז. נקראו ימות הגשמים ולצפונה דבריו קיימין ומן תמוז ועד טבת נקראו ימות החמה ולדרומה דבריו קיימין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source